פרופ' יוסף לוין

פסיכיאטר מומחה בכיר

יונ

27

2021

שיטת הטיפול המתמקדת בקבוצות הייחוס של המטופל (RGFT): ראיון עם הפסיכיאטר דר' איגור סלגניק

נכתב ע"י פרופ' לוין

זה זמן מה התעניינתי בפסיכולוגיה חברתית. ואף פיתחתי שיטת טיפול המתבססת על תופעת הדיסוננס הקוגניטיבי שכתבה עליה מופיעה באתר. במסגרת ההתעניינות בפסיכולוגיה חברתית סיקרנו אותי מגוון הממצאים המעידים כי המוח מחווט למקם דמויות והקשרן החברתי . כך פורסם מאמר סקירה על ידי Joan Y Chiao of Department of Psychology and Interdepartmental Neuroscience Program, Northwestern University, United States. המאמר פורסם ב Current Opinion in Neurobiology 2010, 20:803–809 וגרס כי להיררכיית המעמד החברתי בחיות ואף בבני אדם מאפיינים מוחיים וגנטיים ספציפיים.

ואילו מחברים אחרים Meng Dua וחבריו מ UCLA Department of Psychology, Los Angeles, CA דיווחו בעיתון NEUROIMAGE ממצאים כי המוח מנווט הקשרים חברתיים במבנים מוחיים שכנראה משותפים לניווט תשומת לב במרחב

[ How does the brain navigate knowledge of social relations? Testing for shared neural mechanisms for shifting attention in space and social knowledge ]

ולבסוף מחברים ממכון ויצמן הראו במודל שחקר עטלפים כי בהיפוקמפוס המוחי שהינו מבנה מורכב הקשורה בין היתר בניווט ומיקום במרחב קיימים תאים הממקמים עטלפים אחרים במרחב.

[ David B. Omer וחבריו בעיתון Science  12 Jan 2018:

Vol. 359, Issue 6372, pp. 218-224].

במקביל לממצאים מוחיים אלו שבו את ליבי טיפולים פסיכולוגיים שהתמקדו בדמויות המופנמות בתוכנו. במיוחד זכור לי מקרה טיפולי יוצא דופן של המהפנט מילטון אריקסון שבמרכזו "השתלת דמות פנימית תומכת" בעולמה של מטופלת. ואולי הקורא ישאל האמנם הדבר יתכן?

מילטון אריקסון היה פסיכיאטר ומהפנט אשר ניחן ביכולת חשיבה מקורית, אריקסון הציע מודל לטיפול המותאם למטופל הספציפי, בעצם ללא נוסחאות קבועות ובלא רקע תיאורטי כללי. הוא בחן את המטופל ובעייתו ביסודיות בחפשו את הדרך היעילה והמהירה לפתור את בעייתו לעיתים קרובות באופן מקורי ביותר ואף לא צפוי.


מלטון אריקסון ומטופלת (1901-1980)

אריקסון טיפל במטופלת עם תחושת חסך פנימית משמעותית ביותר שחסרה תמיכה ונחמה מילדותה. במהלך הפגישות, הטיפוליות אריקסון חזר עמה אחורה באמצעות רגרסיה היפנוטית לשנות ילדותה והתבגרותה. תוך שהוא עצמו כדמות תומכת ומנחמת מבקר אותה בכל פברואר בשנות התבגרותה. וכך בעצם במספר פגישות טיפוליות בנה אצלה דמות תומכת פנימית שמלווה אותה בשנות התבגרותה ונותנת מענה לחסך ממנו סבלה. ההטבה הייתה מהירה ונראה כי מצא דרך מקורית וקצרה לטפל בבעייתה. טיפול בשיטות אחרות במצב זה אורך בדרך כלל זמן רב עד שנים מספר.

הממצאים המוחיים הקשורים בחיווט המוח בהקשר להיררכיה והמיקום החברתי של דמויות מעלים שאלות כמו למשל האם יתכן להתערב במיקום ההיררכי של דמויות [חיצוניות ואף מופנמות] ובהשפעתן על המטופל ? ושנית האם יתכן בדומה לטיפול של אריקסון כי טיפולים העושים שימוש ומודיפיקציה של השפעת הדמויות על המטופל יהיו מהירים ויעילים יותר ?

לאור שאלות אלו מצאתי עניין רב בשיטה טיפולית שפתחו דר איגור סלגניק ודר פטר סויפר

וביקשתי לשבת ולראיין את דר איגור סלגניק ידיד ותיק אודות חייו המקצועיים והשיטה שפיתח יחד עם דר פטר סויפר.

עת ערב אנו ישובים במרפסת רחבת ידיים בקומה ה13 הנפתחת אל נופי ים במערב והרי השומרון במזרח. בריזה נעימה נושבת מן הים ואילו דר איגור סלגניק יושב בנינוחות על כיסא פלסטיק ידיו שלובות ופרושות לצדדים לסירוגין בדברו מעל מפת שולחן משובצת אדום. רעייתו מגישה בנעימות תקרובת מגש פיצה חם מן התנור ומשקה מוגז לאחר שטרחה לנקות היטב את מפת השולחן.

דר איגור סלגניק

דר איגור סלגניק [1953- ]

איגור ידידי אני פותח, ספר לי אודות עצמך, היכן נולדת, מי היו הוריך, ספר על התפתחותך המקצועית ואודות דמויות מפתח ותיאוריות שעיצבו את השקפותיך המקצועיות ?

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

דצמ

13

2020

פעילות גופנית ככלי שימושי בניהול תסמיני חרדה ודיכאון

נכתב ע"י פרופ' לוין

או: כיצד לשלב מרשמי אימונים גופניים בתוכניות הטיפול התרופתי והשיחתי.

עד לפני זמן לא רב ההתייחסות לתועלת של פעילות גופנית בטיפול בדיכאון וחרדה הייתה בסגנון של "זה לא רע, זה אפילו טוב לגוף אך הבה נתרכז בעיקר בטיפול שיחתי ותרופתי. יחס זה עובר אט אט שינוי. כך בנובמבר 2020 פרסמו בראד ברגין , נואל אמלאדוס ואנטוני אמלאדוס כתבה שדנה בנושא להלן: כיצד לרשום ביעילות פעילות גופנית למטופלים דכאונייים או חרדתיים ?

Brad Bergin , Noel Amaladoss, MD , Antony Amaladoss, MBBS, D Psych, F Psych/ How to Effectively Prescribe Exercise. PSYCHIATRIC TIMES November 10, 2020.

מאחר והכותבים קלעו בתפיסתי למטרה ואני רואה חשיבות בהעלאת הנושא הרי לפניכם כתבתי המסתמכת על כתבתם.

ליאונרדו דה וינצי: גוף האדם: כאן נטען כי להפעלתו חשיבות בטיפול בדיכאון וחרדה

ליאונרדו דה וינצי: גוף האדם: כאן נטען כי להפעלתו חשיבות בטיפול בדיכאון וחרדה

מחברים אלו מציינים כי פעילות גופנית יכולה להיות כלי שימושי בניהול תסמיני חרדה ודיכאון. והם מבקשים אפוא להדריך את המטפלים כיצד לשלב מרשמי אימונים בתוכניות הטיפול שלהם.

תחילה הם מציינים כי בעוד שרובנו מעריכים את חשיבותה של פעילות גופנית פיזית, אנו מכירים בכך שהימנעות ממנה שכיחה ביותר. לעיתים קרובות מדי חולים שומעים את המשפטים "אנא בצעו תרגילי התעמלות או הליכה או פעילות גופנית או פעילות פיזית ומפתחים תגובה של רתיעה, מכיוון שהם צופים לא פעם כי מדובר באימונים אינטנסיביים השמורים לאליטה ספורטיבית. אז איך אפשר אפוא לייעץ למטופלים דיכאוניים או החרדים בפשטות וביעילות אודות פעילות גופנית כך ש סיכוייהם לבצעה יהיו גבוהים יותר?

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

אוק

19

2020

רוברט [צאלייביץ] רוזנברג: צייר רב אומן של הנוף הארצישראלי שטוף השמש, וגם מה שבין דיכאון לנוירואסטטיקה

נכתב ע"י פרופ' לוין

אני יושב לראיין את האמן רוברט רוזנברג. איש שקורץ מחד בנפש של אמן ומראהו מאידך של איש לבבי שהצחוק שגור על שפתיו, בריא בשר, לבוש בפשטות במכנסיים קצרים חולצת טי שרט וסנדלי עור ותוך שאנו משוחחים מכין מרק ראסולניק (עוף נקי, אורז, תפוחי אדמה, מלפפון חמוץ מרוסק, מבשלים ומוסיפים בצל מטוגן דק דק ושמנת אוכלים עם לחם שחור גס) מהביל וחם.

רוברט רוזנברג מחוייך

רוברט רוזנברג מחוייך

קריאת הגבר

רוברט רוזנברג: קריאת הגבר

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

ספט

12

2020

צבעיו הקודרים של הדיכאון

נכתב ע"י פרופ' לוין

צבעיו הקודרים של הדיכאון, או:
פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס ומרכוס יעקובלביץ רותקוביץ (מרק רותקו)
מבטאים במכחולם את תחושות היגון העמוק שלהם

מאת יוסף לוין

 

רובנו אם לא כולנו  חווינו מידי פעם תחושות של עצבות ודכדוך אך דכאון מג'ורי משמעותי הינו  בעל עוצמה רבה יותר באופן ניכר וממלא את רוב שעות היממה לימים רבים. דכאון מג'ורי שכזה מתאפיין במצב רוח מדוכא במשך מרבית שעות היום, המלווה בתחושת עצבות, ייאוש וחוסר תקווה ובירידה בולטת  בהנאה ובעניין בפעילויות במשך רוב שעות היום. המצב מלווה בתיאבון ירוד ובירידה בדרך כלל במשקל אך יתכן גם תיאבון מוגבר ועליה במשקל, בקשיי שינה [או להפך בשינה מוגברת], בהאטה בתנועתיות, בפעולה ואף בחשיבה, בקשיי ריכוז, בעייפות וחוסר אנרגיה. כל אלו קיימים לצד ערך עצמי ירוד, תחושות אשמה ניכרות  ולעיתים  מחשבות על מוות ונטיות אבדניות. הדבר מביא למצוקה משמעותית ולקושי רב בתפקוד וביחסים בינאישיים.

לא  מעט משוררים ואנשי ספר תיארו את הדיכאון המג'ורי (בעברית: דיכאון רבא). כך  כותבת קיי רדפילד ג'מיסון בספרה  "הלילה ממהר לרדת". "…בצורתו החמורה הדיכאון משתק את כל כוחות הנפש העושים אותנו אנושיים חיוניים וערניים ובלעדיהם אנו נותרים במצב מנוכר של ייאוש מרפה ידיים וחסר מוצא……זהו מצב עקר ומתיש.., נעדר תקווה או תוחלת וכפי שניסח זאת א אלוורז הדיכאון הינו "חסר אויר ללא מוצא"… כאילו אין בחיי האדם הדיכאוני האלו דם או דופק.. אך עדיין בידי חיים אלו לחולל כאב ואימה חונקת. ..כל הכיוונים אבודים… כל הדברים קודרים ומנוערים מרגשות (לבד מתחושת דכאון משתק)…הגלישה אל חוסר התוחלת הופכת מוחלטת. ..על המחשבות משתלטת קדרות בלבול וקהות חושים" . סילביה פלאט סופרת ומשוררת אמריקאית כתבה: " כעת אני שקועה בייאוש, כמעט בהיסטריה, …נחנקת כאילו ינשוף גדול ושרירי יושב לי על החזה, טפריו נאחזים ומכווצים את ליבי"

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

יול

30

2020

התמודדות עם המחלה הביפולרית (הדו-קוטבית)

נכתב ע"י פרופ' לוין

בכתבה זו נדון בשלשה היבטים: ראשית נתאר את המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה, שנית, נביא דוגמת חוזה ממוקד שנערך עם מטופל/ת ביפולרי/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד ושלישית או לבסוף נביא תיאור החוויה הסובייקטיבית של מתמודדת אל מול המחלה.

  • המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה

המחלה הביפולרית הינה אחת המחלות המסקרנות ביותר בשל היותה מאופיינת בשני קטבים לכאורה מנוגדים: המאניה והדיכאון, דבר שהוביל את החקרים להניח שיתכן ויש מנגנון המתאפיין בshift  או במנגנון מעבר מקוטב לקוטב ופתח חיפוש אחר סטרוקטורות מוחיות או תאיות המתאימות לדרך פעולה שכזו דבר שלא נשא די פירות עד היום. כאמור המחלה מתאפיינת  בגלים מאניים ודיכאוניים אשר ביניהם תקופות של רמיסיה או תקופות בהן המחלה אינה פעילה. המצבים יכולים לנוע ממצבים בעלי עצמה קלה עד עצמה רבה.

המחלה  הדו-קוטבית – דימויים למחלה:  א. שני קטבים המושכים בעיתות שונות בכיוונים נוגדים:  ב.  החולה נושא בכל אחת מכנפיו אחד משני קטבי המחלה הביפולרית או הדו-קוטבית

האדם הסובל מדיכאון בעל עצמה רבה [כאמור יש דרגות עצמה הנעות מקלות עד קשות בעצמת הדיכאון] . בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, האדם הסובל מדיכאון משמעי חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת.

בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, הקשרים הבין אישיים נפגעים גם הם לא פעם עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות.

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

אפר

28

2017

פרופ' סימור אנטלמן ותיאוריית התהליכים ההולכים וגוברים בחלוף הזמן (TDS): השלכות לפתולוגיה נפשית ופסיכותרפיה

נכתב ע"י פרופ' לוין

פגשתי את פרופ' סימור (סיי) אנטלמן [Seymour (Sy) M Antelman] לראשונה ב-1997 ביום אפור וגשום בחדרו הצנוע בבניין רב קומות באוניברסיטת פיטסבורג בפנסילבניה ארה"ב. איש גבה קומה וגדל מידות , עבדקן מזוקן ששיבה זורקת בזקנו ובשערו הפרוע, מבע עז בעיניו, סקרן ואינטלקטואל, בטוח בדעותיו, זוקר לעומתך תדיר את אצבעו המורה תוך דיבור, רגליו עטורות מגפי בוקרים מאדימות, יושב על כיסא מנהלים ישן משנות השמונים שהפלסטיק השחור שעוטפו נסדק משנים של שימוש.

פרופ סימור (סיי) אנטלמן (1938-2011)

פרופ סימור (סיי) אנטלמן (1938-2011)   (צילום: יוסי לוין)

 

שולחן העבודה שלו עמוס מאמרים מסמכים וניירות מסוכסכים לעייפה, מפוזרים בערמות וחצאי ערמות ללא סדר על שולחנו, על כסאות סמוכים ואף על הרצפה, כשניכר שהוא עצמו מתמצא במיקום כל מסמך ודף. באותה עת נזכרתי בדברי הפסיכולוג הצרפתי זאן פ'יאזה לעוזרת הבית שלו שהתלוננה מרות על ספריו ומסמכיו המפוזרים בחדרו וביקשה לסדרם ואילו פיאזה בקולו הרועם פנה אליה ואמר "גבירתי יש סדר ויש סדר, זה (בהצביעו על המסמכים והספרים)….סדר של החיים" באותה עת כשנכנסתי לחדרו סיי היה מעיין במאמר מדעי ובאותה עת שולח הוראות לקניית מניות מתגאה במחשב קטן שאחז ביד אחת. על שולחנו עמד פסל ברונזה של דמות איש בגיל העמידה פניו לאות ועייפות ועל גבו אבן ענקית למידותיו מחוברת בחוטי ברזל משל לדמות סיזיפית שמשא כבד על כתפיה והיא מעלה אותו אל ראש ההר שוב ושוב. עם הזמן משלמדתי על אמונתו ב TDS (TIME DEPENDENT SENSITIZATION) (תיאוריה אודות תהליכים ביולוגיים, המושרים על ידי טריגר ביולוגי סטרסוגני, שעוצמתם ורגישותם הולכת ומתעצמת עם הזמן הרבה מעבר לנוכחותו של הטריגר– תיאוריה שסיי נטה להאמין בכוליותה ולעיתים אף נתפתה לדמיין כי יתכנו לה יישומים אף בתחומי החברה), ראיתי בדמות המפוסלת את דמותו שלו הנושאת על כתפיה משא הTDS אל מול עולם ספקן, מנוכר.

סיי הדגים את תופעת הTDS בחיות מעבדה במספר לא מבוטל של מערכות ביולוגיות, בהדגימו כי חומר או תרופה יכולים להשרות תהליכים ביולוגיים ההולכים וגוברים גם כאשר כמות או ריכוז החומר יורדת באופן משמעותי או כבר לא ניתנת להדגמה ברקמות, משל החומר או התרופה שימשו כטריגר לתחילתו של תהליך ביולוגי שרגישותו הולכת וגוברת עם הזמן.

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

אפר

28

2017

לשאלת היחסים האפשריים בין הנוירולוגיה לפסיכיאטריה

נכתב ע"י פרופ' לוין

פרופ' יוסף לוין, דר' דורון תודר, פרופ' זאב קפלן

 

האם עיסוק הפסיכיאטריה הינו בהפרעות פונקציונליות כאלו שלא נמצא להן בסיס אתיולוגי ו/או נאורופתולוגי ואילו הנוירולוגיה בהפרעות אורגניות מוחיות להן נמצא בסיס כזה, או שמא עיסוק הפסיכיאטריה בהפרעות נפשיות ואילו עיסוק הנוירולוגיה בהפרעות מוחיות. האם הבסיס לפסיכיאטריה קשור במבנה הנפש ואילו הבסיס לנארולוגיה קשור במדעי המוח?

אין לברוח מכך כי בבואנו לדון ביחסים בין הנוירולוגיה והפסיכיאטריה אנו נוגעים בבעיה הפסיכופיזית או ביחסים אשר בין  הגוף והנפש. יחסים אותם חווה כל אחד מאיתנו בעצם הווייתו. המבקש לתור אחרי היחסים בין גוף ונפש או מוח ונפש יכול לעיין בספרו של ישעיהו ליבוביץ. גוף ונפש: הבעיה הפסיכו פיזית (לייבוביץ, 1982). ככלל טוען ליבוביץ כי "…הבעיה הפסיכופיזית מורכבת לאמיתו של דבר משתי בעיות: האחת— האומנם קיימים שני עולמות שונים (בהקשרנו: עולם הנפש ועולם המוח) שקיימת ביניהם קורלציה? והשנייה אם אכן קיימים שני עולמות כאלו מה טיבה של אותה קורלציה…". בספר זה מחדד ישעיהו ליבוביץ כי "השאלה אינה (רק) כיצד פועל המוח אלא (גם) כיצד פועל בעל המוח, וכיצד יתכן שתהליך פיסי במוח הנתון לתצפית ברשות הרבים מתגלגל באירוע תודעתי (נפשי) ברשות היחיד".

מגוון פתרונות הוצעו לבעיית יחסי הגוף והנפש. ביניהם הפתרונות המוניסטיים המניחים קיומה של ישות אחת. כך ניתן לטעון כי הכול "גופני" או "מוחי" ואילו ההיבט הנפשי הוא סוג של תופעה נגזרת או מן מוצר של העולם הגופני או לטעון כי הכול "נפשי" ואילו ההיבטים הגופניים הם רק סוג של השתקפות או נגזרות של העולם הנפשי או לחילופין קיימת אפשרות מוניסטית נוספת והיא להניח קיומה של ישות רחבה הן מן הגוף והן מן הנפש אשר הן הגוף והן הנפש הם שני היבטים שלה.

מאידך קיימים הפתרונות הדואליסטיים המניחים את  קיומם הן של עולם פיזי והן של עולם נפשי כאשר קיים ביניהם או קשר סיבתי הדדי כך שאחד יכול להיות סיבתו של השני או לטעון כי אין אנו יכולים להבין באם קיים (או לא) קשר סיבתי (ואף את טיבו) ואף על פי כן יש ביניהם מן מקביליות או סוג כלשהו של מתאם.

בשנת 2009 נערך במסגרת הכנס הבינתחומי ה-2 לפסיכיאטריה ונוירולוגיה (יו"ר פרופ' עמוס קורצין ופרופ' מיכאל דוידסון ראשי הקתדרות באותה תקופה ללימודי נוירולוגיה ופסיכיאטריה בהתאמה) דיון בשאלה: המקום של הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. והאם הפסיכיאטריה הינה ענף בנוירולוגיה?

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

נוב

5

2015

מסה ספקולטיבית: "האומנם הקוביזם משקף אופן אפשרי של אגירת או הצפנת הזיכרון הוויזואלי במוח ?"

נכתב ע"י פרופ' לוין

יגאל ורדי בספרו רב העניין "ויוה פיקסו: פרשנות אסטטית ליצירתו " בהוצאת ידיעות אחרונות משנת 2007 מצטט את פיקסו (1881-1973) מאבות הקוביזם שהתבטא כי " הציור אינו מפעל אסתטי, אלא צורה של כישוף, שתכליתה לתווך בין העולם המשונה והעוין הזה לביננו" דבר הנראה כמשקף תפיסה מגית של הציור ויתכן אף של תהליך יצירתו. האמנם כך, האם הציור משקף תפיסה מגית "מכושפת" של המציאות? ציוריו של שאגאל למשל יכולים אולי לתמוך בכך שפאן כזה יכול להיות קיים בציור אך לא בכך נעסוק בקטע שלפנינו.

בקטע שלפנינו נעסוק בפאן אחר אפשרי של הציור והקוביזם בפרט , פאן בו אסכולות מסוימות של הציור (בעיקר הקוביזם) תתפסנה או תומשגנה כמייצגות אופני אגירת או הצפנת זיכרונות ויזואליים.

נזכיר תחילה את הסופר והצייר יגאל ורדי. מחבר זה בהתייחסו לתקופה הקוביסטית מעלה את הטענה כי "הקוביזם האנליטי פורע את הצורה מכיוון שהוא שובר אותה להקצעים ומייצג את המציאות בפרספקטיבה היטלית, כלומר, לא כפי שאנו רואים אותה במציאות אלא כפי שאנו זוכרים אותה מלפנים, מן הצד מאחור ולעיתים גם מבפנים". ורדי מוסיף כי: "הקוביזם האנליטי עובר פריעה רב שלבית מקוביזם פיסולי ועד לשבירה מסיבית של האובייקט….הנטמע בתוך הרקע וכמעט מאבד את זהותו….מגיע אל גבול ההפשטה של איבוד האובייקט….". נראה מכך כי עבור ורדי אנו חווים או זוכרים לחוד את היטל האובייקט מלפנים או את היטל האובייקט מאחור או מהצד וכו ואילו הצייר הקוביסטי מאחד אותם במכחולו תוך הפשטתם במידה משתנה לאובייקט מורכב המאוחד לא פעם עם הרקע במידה משתנה.

אני רוצה להעלות כאן טענה אחרת והיא האם יתכן כי הקוביזם מייצג את אחת האפשריות לאגירת או הצפנת זכרונות ויזואליים המתרחשים במוח האנושי. כך בהקשר זה של הקוביזם עולה השאלה האם לכל אחד מאתנו אופן אגירה או הצפנה של זיכרונות ויזואליים בו מספר היטלים או היבטים של אובייקט נתון או שורת אובייקטים או חלקיהם מכונסים או דחוסים זה על זה או זה בזה.

דיוקן וולרד  (1910) של פבלו פיקסו

דיוקן וולרד (1910) של פבלו פיקסו

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

יול

28

2015

Thought Blocking

נכתב ע"י פרופ' לוין

קיימת תופעה הנקראת THOUGHT  BLOCKING או בתרגום חופשי לעברית ,"בלוקינג של חשיבה" או "עצירת חשיבה". מעט יחסית ידוע עליה בחוגים הפסיכיאטרים הרגילים לבד מהגדרתה, כמה ממאפייניה והעובדה שמופיעה במצבים פסיכיאטרים מסוימים כולל במחלת הסכיזופרניה. דווקא בשל כך מצאתי לנכון להרחיב ולכתוב עליה מספר מילים.

לשם תיאור התופעה, תאר לך הקורא מצב שאישון (איש קטן)  קטן במוחך (מין הומונקלוס) באחת ומבלי כל אזהרה, לפתע  ובפתאומיות נוטל את מחשבותיך, הרגשותיך ופנימיותך לזמן קצר ומשאיר אותך בפרק זמן זה כמין גולם ריק …. חסר כל מחשבה והרגשה… אתה חש שאינך שולט על נפשך… שאתה מרוקן…. אין לך הסבר….

משהו דומה, ללא כל אישון או מפעיל נסתר, קורה לעיתים בנפשם של חלק מן החולים בסכיזופרניה בשלב הפעיל של מחלתם ומכונה THOUGHT BLOCKING. במצב זה נחסמת או נעצרת בדרך כלל החשיבה אך תתכן גם חסימה או עצירה של תפקודים נפשיים נוספים כפי שנראה בהמשך.

ככלל, המושג "בלוקינג" שאפשר אולי לתרגמו בעברית למילים "חסימה" או "עצירה" אינו מיוחד לתחומי הפסיכיאטריה ומצוי בשימוש במגוון רחב של תחומים. כך בתחום המחשוב הכוונה לעצירת מטלה עד להתרחשותו של אירוע מסוים, ואילו בתחום אחר לחלוטין, תחום אומנויות הלחימה הכוונה לטכניקת הגנה חסימתית בתגובה לפעולת היריב.

בתחום הפסיכולוגיה נחקר הנושא של "בלוקינג" בהקשרים מספר. באחד ההקשרים המושג התייחס להפסקות או חסימות קצרות בעת ביצוע מטלות שונות (למשל: ציון שמות צבע או צורה, ציון שמות הפכים וכדומה) המופיעות במהלך ביצוע מטלות אלו בנבדקים נורמלייםץ הנושא נחקר על ידי ארתור בילס ואחרים  בשנות ה30 של המאה העשרים.

(Arthur G. Bills. A New Principle of Mental Fatigue, The American Journal of Psychology: Vol. 43, No. 2 (Apr., 1931), pp. 230-245)

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »

יונ

23

2015

פירומניה

נכתב ע"י פרופ' לוין

נפתח תחילה כי מוטיב האש עוצמתה והרגשות שהיא מעוררת בבני אנוש משמש את השירה והספרות למגוון תיאורים. בתיזה מעניינת על מוטיב האש אצל אלתרמן מצביעה חיה שחם על קטע שתירגם אלתרמן מהספר "המלחמה לאש" מאת ז'וזף הנרי רוני (אלתרמן חזר ותירגם את הספר שחצא במקור ב1911 בשנת תשכ"ד עבור "מחברות לספרות". הספר המתורגם  יצא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת תשל"ז) ובו מתוארת האש כך:

 "חייה של האש היו תמיד לפליאה לנאו (גיבור הרומן) .

 כמוה כבעלי-החיים – היא זקוקה לטרף.

 היא אוכלת ענפי-עצים ועשבים יבשים ושומן.

 היא צומחת וגדלה.

 כל אש נולדת מאש אחרת.

 כל אש עלולה לגווע ולמות.

 אין גבול לשיעור גודלה של אש,

אך כנגד זה אפשר לחלקה ולבתר אותה בלי קץ,

 וכל חלק שלה עשוי לחיות

. היא הולכת ופוחתת כשמונעים מזון מפיה.

 היא הולכת ונעשית זעירה כדבורה, כזבוב,

ואף-על-פי-כן יש בכוחה לשוב ולעלות לאורכו של גבעול-עשב

 ולשוב ולהיעשות רחבה כביצה.

 האש היא בעל-חיים ואינה בעל-חיים,

 אין לה רגליים ואין לה גוף,

 והיא מקדימה במרוצתה את הדישונים;

 אין לה כנפיים והיא מעופפת בעננים;

 אין לה לוע והיא נושפת ורועמת ושואגת;

 אין לה ידיים וציפורניים והיא לופתת מרחבים"

fire

לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »